החלטה בתיק בע"ח 49434-12-12

לפני בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") במסגרתה נתבקש להורות למשיבה להנחות את המשטרה לחקור את סביבתה של המתלוננת, וכן להורות למשיבה לקבל לידיה ולהעביר לעיון המבקש את תרשומות בית הספר של המתלוננת ותרשומות השיחות שנערכו בינה ובין עובדת סוציאלית אצלה היא מטופלת.

1.         בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש ביום 20.09.12 יוחסו לו מעשים מגונים שביצע על פי הנטען בעת שערך בדיקה רפואית למתלוננת, ילידת 28.1.99, במסגרת תפקידו כרופא משפחה.

2.         לטענת המבקש יש להורות למשיבה ליתן הוראות למשטרה לבצע חקירה מקיפה לגילוי כל פרט הנוגע להתנהלות המתלוננת ואישיותה בתקופה שקדמה לתלונה. לטענתו, כתב האישום מבוסס בעיקרו על עדות המתלוננת שנמסרה בפני חוקרת ילדים וחומר החקירה שנמסר לעיונו כולל את עדות המתלוננת, הודעות אימה, אביה, חוקרי משטרה ומכתב של עד מומחה. ברם, לטענתו, באופן החורג מהמקובל בעבירות מסוג זה, לא נערכה כל חקירה משטרתית אודות הרקע של המתלוננת ולא נאספו עדויות מאת גורמים המכירים אותה, ולפיכך גם לא נמסר לו כל מידע בעניין. אף על פי כן, ממידע שהגיע לידיו עולה כי מצבה ההתנהגותי של המתלוננת אינו תואם את מצבה של מי שעברה אירועים מעין אלה המתוארים בכתב האישום. כך גם נתקבל בידיו מידע לפיו המתלוננת עוללה מעללים בבית ספרה שיש בהם כדי לעורר חשד ולחזק את הרושם כי כל גרסתה היא תולדה של אישיותה הבעייתית אשר לא נחקרה כאמור. היות וידי המבקש כבולות ואין ביכולתו לשכלל מידע זה לכדי ראיות קבילות, הימנעות המשיבה מלחקור זאת מביאה לפגיעה חמורה בגילוי האמת ובהגנתו. בעניין זה, אף אם מחדלי החקירה ישמשו לטובתו, אין בזאת די ומוטב לו כי יובאו ראיות פוזיטיביות על פני מחדלים אלו. בהתאם לזאת נתבקשו תרשומות בית הספר של המתלוננת לעיון המבקש אשר לטענתו עשוי להיות בהם מידע שיערער את מהימנותה של המתלוננת.

3.         באופן דומה, נתבקש להורות למשיבה להנחות את המשטרה לבצע חקירה מקיפה לגילוי כל פרט הנוגע להתנהלות המתלוננת ואישיותה בתקופה שלאחר הגשת התלונה. לטענת המבקש המשטרה גם נמנעה מלבקש ולקבל ראיות שישפכו אור על התנהלות המתלוננת לאחר ביצוע המעשים הנטענים בעוד שמהתנהלות זו ניתן ללמוד על מהימנות גרסתה. כאמור, גם בזאת לא נתבקשו או נתקבלו כל ראיות ורק באופן סתמי נודע למבקש על ידי ב"כ המשיבה כי בשיחה שהיא ערכה עם אימה של המתלוננת הובא לידיעתה כי המתלוננת מנהלת שיחות עם עובדת סוציאלית בקשר לאירוע. ואולם, לאחר שהמבקש דרש לקבל לידיו את התרשומות הנערכות בשיחות אלו, דחתה ב"כ המשיבה את בקשתו בטענה כי אין מדובר בחומר חקירה.

4.         לטענת המבקש ברי כי בשיחות אלה בין המתלוננת ובין אימה ובין המתלוננת והעובדת הסוציאלית, המתקיימות עקב האירועים המתוארים בכתב האישום, מספרת המתלוננת על גרסתה ואף מוסיפה פרטים חשובים. מושכלות יסוד הן כי אמירה של מתלונן אודות האירוע נשוא כתב האישום הינה בגדר חומר חקירה ואין ספק שקודם שהמתלוננת תעלה על דוכן העדים, המבקש רשאי לקבל לידיו את כלל חומר הראיות ושלל גרסאות המתלוננת אשר עשויות להימצא בהן סתירות. המבקש גם טען כי נקבע בפסיקה שדי בכך שנאשם יעלה אפשרות סבירה שיש בחומר המבוקש כדי לעזור להגנתו בכדי להתיר לו עיון בחומר. כך, במקרה זה סתירה אפשרית בין גרסאות המתלוננת עשויה לבנות את הגנתו בעיקר נוכח העובדה שתיק זה מבוסס על גרסת המתלוננת לבדה למול גרסתו שלו. סירוב המשיבה, כך נטען, דווקא מעלה חשד של ממש כי בתרשומות מצוי חומר שעשוי לתרום להגנת המבקש. בתיקים מסוג זה אשר קשים הם לנאשם בשל חומרת העבירות מחד גיסא, וקשים הם למתלוננת בשל חומרת המעשים שבוצעו בה לפי הטענה מאידך גיסא, מתחייבת חשיפת המידע באופן מלא ולא ניתן למנוע את הגנתו של הנאשם אשר גוררת באופן בלתי נמנע גם את חשיפת פרטיותה של המתלוננת. בעניין זה נקבע לא פעם כי הגנת הפרטיות של מתלוננת אינה גוברת על הגנת נאשם. מה גם שבמקרה זה, אין המדובר בחומר חסוי והמשיבה אינה יכולה להיכנס לנעלי הסנגור ולקבוע איזה חומר נכלל בחומר החקירה ואיזה לא. החומר המבוקש גם עשוי ללמד על מצבה הנפשי של המתלוננת, וסוגיה זו הינה משמעותית ביותר בתיקים מסוג זה. לפיכך, אם המשיבה מתנגדת לשימוש שיכול המבקש לעשות בתוכנן של השיחות, חזקה עליה שאף היא לא תעשה בהן שימוש להוכחת מצבה הנפשי של המתלוננת בבוא היום. מכל מקום, על מנת להגן על פרטיות המתלוננת ולמזער את הפגיעה בה, ניתן להעביר את החומר לעיונו של בית המשפט אשר יחשוף בפני המבקש אך את התוכן הנוגע לגרסאותיה לגבי האירוע עצמו.

5.         לאור כל האמור נתבקש להורות למשיבה לקבל לידיה פרטים אודות השיחה שנערכה בין ב"כ המשיבה ובין אימה של המתלוננת, את התרשומות שערכה העובדת הסוציאלית במסגרת שיחותיה עם המתלוננת, וכן להורות לה למסור הודעה מפורטת במשטרה שתכלול גם דברים שאינם מופיעים בתרשומת.  

6.         בשולי הדברים העיר המבקש כי כבר נקבע בפסיקה כי אף אם בקשה מעין זו הייתה צריכה להיות מוגשת לפי סעיף 108 לחוק העוסק בהמצאת מסמכים הנמצאים בידי עד או אדם אחר, בית המשפט אינו מנוע מלדון בבקשה שעה שהוגשה לפי סעיף 74 לחוק. במסגרת זאת בית המשפט גם יכול לחייב את המשיבה לקבל חומר שאינו מצוי פיזית בידיה ולהעבירו לעיון הנאשם. 

7.         מנגד טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה שלא בהליך המתאים והדיון בה היה צריך להתנהל בפני המותב שדן בתיק העיקרי במסגרת בקשה לפי סעיף 108 לחוק ולא במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחוק. בפסיקה נקבע כי סעיף 74 הוא לא המסגרת הנאותה להצגת דרישות להשלמת חקירה או ליצירת ראיות שלא באו לעולם. סעיף 74(ב) לחוק המסדיר את זכות העיון בחומר החקירה שנאסף בחקירה, אינו מסמיך את בית המשפט לחייב את המשיבה לבצע השלמת חקירה ולייצר חומר חקירה וראיות חדשות יש מאין. פעולות החקירה והיקפן הן פררוגטיבה של המשיבה ובקשה זו עוסקת למעשה בחומר שאינו מצוי בידיה. כך גם הבקשה לקבלת תרשומות השיחות עם העובדת הסוציאלית אינה צריכה להיעשות במסגרת סעיף 74, שכן העובדת הסוציאלית איננה עדה בתיק, החומר המבוקש לא נתפס על ידי חוקרים והוא חוסה תחת חיסיון סטטוטורי שלשם הסרתו נדרשת קבלת תמונה רחבה יותר והסכמת כל הנוגעים בדבר.  

8.         לגופו של עניין נטען כי בבקשה יש כדי לפגוע בפרטיות המתלוננת, שכבר נפגעה מינית וטרם מלאו לה 14 שנה, וזאת מבלי שהוצג טעם מבוסס המצדיק חדירה לפרטיותה או ביצוע פעולות השלמת חקירה. הבקשה הינה גורפת וכללית והטעם היחיד שסיפק המבקש הוא שהמתלוננת "עוללה מעללים" וכי "אין בשר בתיק". ואולם ברי כי נימוקים אלו אינם אמיתיים, מבוססים או קונקרטיים ווודאי שאינם מהווים הצדקה להיעתר לבקשה. באשר לתרשומות השיחות עם העובדת הסוציאלית, מדובר בחלק מהליך טיפולי שנערך לאחר הפגיעה במתלוננת וזאת במטרה לשפר את מצבה הנפשי. חשיפת חומר מעין זה תביא לתוצאה קשה שתתבטא במיעוט הגשת תלונות על ידי קרבנות עבירות מין במשטרה והימנעות מפניה של נפגעי עבירה לטיפול. לפיכך, רק מקרים חריגים יצדיקו קבלה של חומר מעין זה ובמקרה זה, כאמור, לא קיימת הצדקה ממשית לקבלתו. מכל מקום, גם בדיון בבקשה לפי סעיף 108 לחוק, נקבע בפסיקה כי לא כל מה שיוצא תחת ידו של מתלונן הוא בגדר חומר קביל ורלוונטי וכאשר מדובר בחומר שלא נתפס במהלך חקירה, על בית המשפט לבדוק את רלוונטיות החומר למול זכויות המתלונן. במקרה זה, אפוא, זכויות המתלוננת לפרטיותה, כבודה וביטחונה האישי, גוברות על זכויות המבקש להגנה.

דין הבקשה להידחות על כל חלקיה.

9.         בבקשה נתבקש בית המשפט, כאמור, להורות למשיבה כי תנחה את המשטרה לחקור את סביבתה של המתלוננת בתקופה הקודמת למעשים שבכתב האישום ובתקופה שאחריהם. כן נתבקש כי יועמדו לעיון המבקש תיקי בית הספר של המתלוננת, תוכן השיחות שניהלה עם אימה לאחר האירועים המתוארים בכתב האישום ותרשומת השיחות שניהלה המתלוננת עם עובדת סוציאלית עקב המעשים האמורים.

10.       הבקשה הוגשה לפי סעיף 74(ב) לחוק הקובע כי: "נאשם רשאי לבקש מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו". ראשית לכל יובהר אפוא, כי יש רגליים לטענת המשיבה לפיה ההליך בו נקט המבקש אינו המסלול המתאים לבירור בקשתו. באשר לבקשה בדבר מתן הוראה למשיבה להנחות את המשטרה לבצע חקירה אודות עברה של המתלוננת וסביבתה, נקבע לא אחת כי סעיף 74 לחוק איננו המסגרת הנאותה להצגת דרישות להשלמת חקירה או ליצירת ראיות חדשות. כך, סעיף 74 לחוק, עניינו בזכות העיון בחומר חקירה קיים, היינו זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה שכבר נאסף בידי התביעה. זכות זו אינה כוללת הסמכה לחייב את המדינה לבצע פעולות חקירה אקטיביות ולייצר ראיות חדשות שאינן מצויות בידה (ראו בש"פ 5722/96 דורפמן נ' מדינת ישראל, 19.8.1996; בש"פ 9363/05 נדג'ר נ' מדינת ישראל, 10.10.2005; בש"פ 1800/12 סרור נ' מדינת ישראל, 11.7.2012).

11.       אכן, נקבע בעבר כי ניתן לעשות שימוש בסעיף 74 לחוק במקרים מתאימים לגבי חומר קיים שלא נמצא באותה עת בידי התביעה היות ו"חומר חקירה" לצורך סעיף 74 לחוק אינו כולל רק חומר המצוי פיזית בידי רשויות החקירה והתביעה, אלא עשוי לכלול גם חומר המצוי בשליטתם של גורמים אלה במובן הרחב או חומר שצריך על פי טיבו להימצא בידיהם. אולם, בהסתמך על ההנחה כי גורמי התביעה פועלים ביעילות ובתום לב בעניינים מסוג זה, העובדה שהחומר שבמחלוקת אינו מצוי בידי גורמי התביעה והחקירה, מהווה לכל הפחות אינדיקציה לכך שאין מדובר ב"חומר חקירה". מכאן, שלפני שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות הקנויה לו לפי סעיף 74 לחוק, עליו לקבוע כי אכן מדובר בחומר שהוא על פניו "חומר חקירה". קביעה זו צריכה להתבסס על אופיו של החומר, זיקתו לחקירה, רלוונטיות החומר לאישום ולנאשם והערכת הסיכוי שתהיה לו תועלת להגנת הנאשם (ראו בג"ץ 9264/06 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360; בש"פ 6237/06 קלושנדלר נ' מדינת ישראל, 17.12.2006).

12.       במקרה זה, המבקש לא סיפק כל תשתית ראייתית לכאורית לקביעה כי יש בחומר המבוקש כדי לספק לו הגנה כנגד המעשים המיוחסים לו. הבקשה מתבססת אך על רמיזות בדבר "מעללים" שעוללה המתלוננת, ואף אם יעלה מתיקי בית הספר דבר שאין בו כאמור, כל בסיס לכאורי כי למתלוננת עבר של "התנהגות פרועה" או "בעייתית", ספק אם יש בחומר זה להועיל למבקש. כך גם, אין די בביסוס הבקשה על ההנחה התיאורטית כי בשיחותיה עם העובדת הסוציאלית העלתה המתלוננת גרסה הסותרת את גרסתה המקורית.

13.       זאת ועוד, כבר נקבע בפסיקה לא פעם, כי הדרך להשגת ראיות אשר אינן נמצאות ברשות המשטרה או בשליטתה, כיוון שאינן חלק מחומר החקירה, היא בהליך אחר. כך נקבע כי במקרה מעין זה יש לבקש מבית המשפט, מכוחו של סעיף 108 לחוק, כי יצווה על הזמנת עד אשר יביא את החומרים המצויים בידיו. יוצא אפוא, כי בעניינינו הדרך המתאימה ביותר היא בנקיטת ההליך במסגרת סעיף 108 לחוק, או שמא בזימונם של העדים הרלוונטיים להעיד מטעם המבקש בבוא היום. זאת, גם נוכח העובדה כי כאשר מדובר בחומר שחל עליו חיסיון שבחשיפתו גלומה פגיעה בזכות לפרטיות, על בית המשפט לאפשר למתלונן שהחומר נוגע אליו זכות טיעון (בש"פ 9322/99 מסאווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376; בש"פ  2103/06 פרי נ' מדינת ישראל, 02.04.06).

14.              בין אם כך ובין אם כך, לגופו של עניין, בבוא בית המשפט לעשות שימוש בסמכויות הקבועות בסעיף 74 או בסעיף 108 לחוק ולהכריע בשאלת חשיפת החומר, עליו לאזן בין זכותו של הנאשם להליך הוגן ובין זכותו החוקתית של המתלונן להגנה על פרטיותו, על שמו הטוב, וביטחונו האישי. זכויות אלה מקבלות משנה חשיבות שעה שמדובר בנפגעת עבירת מין. כאשר מדובר בחומר שלא נתפס במהלך החקירה, על בית המשפט גם לשקול את הרלבנטיות של החומר ואת ערכו הראיתי, אל מול זכויות היסוד החוקתיות של העד שאת הפרטים הנוגעים אליו מבקשים לחשוף, ולערוך את האיזון הראוי ביניהם (בש"פ 9322/99 בעניין מסאווה; בג"ץ 9264/04 בעניין בית משפט השלום).

15.              במקרה זה, כל שהוצג בפני בית המשפט הן אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן מצביעות על כל תכלית מעשית. יתר על כן, בחינת האיזון הקיים בין פרטיותה של המתלוננת והאינטרס הציבורי שיש בשיקום נפגעות עבירות מין מצד אחד ובין האינטרס של נאשם אשר אין באמתחתו ולו ראיות קלושות לכאורה לביסוס טענותיו בדבר "מעלליה" של המתלוננת ובדבר התועלת שתצמח לו מחשיפת פרטיותה של המתלוננת מצד שני, אינטרס המתלוננת עדיף. יש גם אמת בטענת המשיבה כי חשיפת חומר מעין זה תביא לתוצאה קשה שתתבטא במיעוט הגשת תלונות במשטרה של קרבנות עבירות מין והימנעות מפניה של נפגעי עבירה לטיפול. אינטרס זה של המתלוננת אף מחייב שגם בית המשפט לא יעיין בכל חומר הקשור לטיפולה בשל האירוע. פרטיות זו יש לשמר, שכן פגיעה בה ללא ביסוס איתן, עלולה לא רק לסכל את שיקומן של קרבנות מין, אלא עלולה גם למנוע מקרבנות מין לפנות לרשויות מלכתחילה בשל המחיר היקר שהם עלולים לשלם גם לאחר מעשה.

נוכח כל אלה, כאמור לעיל הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: